כינה

חרק זעיר חסר כנפיים, בעל חדק עוקץ, החי כטפיל על גוף היונקים ומוצץ את דמם

אאו.
הכאבתי לך מתוקה? מיכל הניחה את המסרק וליטפה את שיערה בעדינות.
אפשר להפסיק עכשיו אמא? שאלה תמר.
תיכף מסיימים, אמרה והמשיכה ללטף את שיערה, כמו מנטרה. תיכף מסיימים. היא הרימה שוב את המסרק, ממשיכה ללטף בידה השנייה, כמו שמנסים לגרום לגור להירגע. אני ממשיכה, טוב? טוב, אבל לא כואב, ענתה תמר.

היא לא הצליחה להיפטר מהכינים. לא משנה כמה ניסתה, כמה טיפולים עשתה עם השמפו המיוחד, כמה ערבים עם המסרק הצפוף. לכמה ימים נראה שהן נעלמו, ואז, אחרי שבוע, פתאום, הן היו חוזרות. היא לא תפסה את כל הביצים, תמיד נשארו כמה. תמיד הפסיקה מוקדם מדי, כמה סירוקים לפני.

השעון כבר עבר את השעה תשע, הרבה זמן אחרי שעת השינה של תמר. של שתיהן, בעצם. הן ישבו במטבח הקטן, עייפות מאוד. תמר על שרפרף ליד הבוצ’ר ששימש גם כפינת קפה או ארוחת ערב לאחד. אמא שלה מעליה, על כיסא לא נוח שכל הזמן צריכה לקום ממנו בשביל להגיע לנקודות הבעייתיות. על הבוצ’ר קערה עם מים, שבה צפו כבר כמה גופות שחורות, נעות באיטיות מרגיעה. ליד הקערה מראה קטנה, שתמר ביקשה שתהיה. כדי שתוכל לראות את אמא מאחוריה. היא כבר הפסיקה להשתמש במראה מזה זמן, אבל הן המשיכו להביא אותה, ככה, שיהיה.

היד שלה התעייפה מהסירוק. כל משיכה של המסרק כאבה לה. היד השנייה, שהחזיקה את קווצת השיער כדי שלא יכאב לה בראש, התעייפה מחוסר תזוזה. לא עזר שיערה הארוך של תמר. שחור וסבוך כל כך, שבשום אופן לא הסכימה לספר.
את לא רוצה להפסיק את הגירודים? רוצה, הייתה עונה.
אז צריך לספר אותו קצת, ממש קצת.
לא, אמרה.
כאן, בבית. אמא תספר אותו, ונשמור אותו בצד עד שיגדל.
לא, אמרה שוב, וזה היה הסוף.
היא העבירה את ידה בשיער הרך ולח, עדיין. מודעת לכמה דקות החסד האחרונות לפני שיתייבש לחלוטין ויתנפח. לפני שייקשר בתוך עצמו ועם עצמו באופן שהפתיע את מיכל כל פעם.

היא הציצה בשעון, כמעט עשר. אם השנה. מה אמא? כלום, כמעט סיימנו, למרות שלא היו אפילו קרובות, והשבוע רק התחיל.
מיכל חזרה לסרק, לא זוכרת אם כבר עברה על החלק הזה או לא. צעדים נשמעו מחדר המדרגות, הם התקרבו ואז הפסיקו. צליל של מפתח מסתובב במנעול ופניה של תמר הסתובבו לדלת. מיכל ראתה את פניה, מבט של ציפייה וריכוז, לחלוטין לא מודעת לאמה. דלת נפתחה ונסגרה ושוב חזר השקט לחדר המדרגות. תמר החזירה את פניה למקומן בשקט. מיכל השהתה את המסרק בידה וחזרה ללטף את שיערה ביד השנייה, מרגישה את צווארה נעשה נוקשה תחת המגע. נמשיך? שאלה. ותמר הנהנה לאט, מבלי לסובב את ראשה. מיכל העבירה את המסרק בשיערה מתחילתו ועד סופו. בדקה אותו, והרטיבה במים. ואז שוב, סירוק ארוך. השיער, שכבר כמעט התייבש לחלוטין, נשבר ונקרע תחת המסרק הצפוף. היא תפסה עוד קווצת שיער בידה והעבירה את המסרק שוב. הרטיבה אותו והעבירה שוב. ועוד פעם. תמר התכווצה תחתיה קצת עם כל סירוק. מאבדת צורה, ולא מוציאה הגה. היא המשיכה לסרק אותה כמישהי בטרנס, כל פעם המסרק חוזר עם קצת יותר שיער, והמשיכה, דמעה של מאמץ נקוות בזווית עינה עד שתמר לא יכלה יותר ופלטה צווחה קטנה. מיכל ליטפה את שיערה בפיזור דעת מבלי להביט בה, בוהה בנקודה עלומה בארון המטבח. תיכף מסיימים, אמרה, תיכף מסיימים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: