חריט

ארנק, כיס או תיק קטן לכסף

 

היא אחזה בנרתיק הקטן ושפכה את תכולתו לכף ידה. שני מטבעות, אותם ספרה שוב ושוב בעיניה.

אתמול בערב עוד היו לה שלושה, ובתחילת אותו יום עשרה. השעון האסטרונומי הגדול צלצל עשר פעמים, אחד לכל מטבע. היא סגרה את הנרתיק הקטן שקנתה באחד השווקים יומיים קודם, כשעוד יכלה למלא אותו עד שהתפקע. הוא עלה לה מטבע אחד, שהקריב עצמו בשביל שיהיה מקום לכל השאר, אבל כמעט ולא נשארו עכשיו. היא רישרשה אותו והקשיבה לקול שהפיקו שלושת המטבעות, ורצתה שיהיו כמו הרעש שעשו, הרבה יותר.

זה היה היום האחרון של הטיול ולא נותר לה זמן רב. בקרוב תצטרך לחזור לאכסניה ולתפוס את האוטובוס לשדה. ועכשיו נותרו רק שניים.

אחד נתנה לבחור שפגשה בלילה הקודם. כשעמדו על גדת הנהר, שם נפרדו דרכיהם, הביטו אחד בשני בשתיקה. הוא חייך חיוך נבוך ששבה אותה וגרם לה לחשוב מה היה קורה אם הייתה נשארת יותר. כלום, כמובן, אמר לה קול אחר. אבל ברגע ההוא הייתה חזקה מספיק בשביל לגרש אותו.

היא חשבה לתת לו את המייל שלה אבל החליטה שלא. סתם שיהיה לה חבר שפעם טיילה איתו כל הלילה והתנשקה איתו ובטח גם הייתה שוכבת איתו אם בעלת האכסניה לא הייתה כזאת קפדנית בקשר למבקרים. היא עמדה בשער וצפתה במבט כעוס בנכנסים ונכנסות, מחפשת כל הפרה של תנאי המקום, כדי לגזול עוד כמה מטבעות. אבל יותר מטבעות לא היו לה. כמעט רצתה לקחת סיכון, שלא תהיה שם, או שיציע לשלם. כמעט.

הוא התחיל ללכת לאורך הנהר, הרחק ממנה, והיא נותרה לעמוד שם, מחפשת בכיסים. כל שהיה לה הוא הנרתיק הקטן, וכשסגרה את ידה עליו קראה לו לחזור.

“איי וונט טו גיב יו סומת’ינג”, הוציאה מטבע אחד מהנרתיק ונתנה לו.

“וואט איז דיס?”, אמר באנגלית לא פחות משובשת, ועטה חיוך קצת מופתע, של אדם שלא גדל על מחוות סנטימנטליות.

“סו יו ריממבר מי”.

הוא החזיק את המטבע בשתי אצבעות כאילו החזיק משהו גדול בהרבה.

“וויב דיס?”, שאל בחיוך שכבר לא היה נבוך.

היא משכה בכתפיה.

הוא התכופף קדימה ונישק אותה, נותן לשפתיו להישאר.

“דונט וורי”, צחק, “איי וויל רימבבר יו”, והחזיר לה את המטבע.

“טייק איט אניווי”, אמרה כשכבר פנה ללכת שוב, מחזיקה אותו באוויר מולו כמו שהחזיק הוא קודם.

ללא מילים לקח אותו מידיה, ואז הקפיץ אותו באוויר והכניס לכיס האחורי בעודו מתרחק.

ואז נותרו שניים.

היא רצתה לחזור דרך הגשר כדי שתוכל להיפרד, מביטה על הבניינים הישנים. באמצע הגשר כרע קבצן בעמדה המקובלת, כאשר כל פלג גופו שעון קדימה. כלי קטן מפח הוצב היכן שידיו נגמרו, ועיניו העצומות מופנות לידיו. הקבצנים כאן נדרשו להרוויח את קבצנותם בדממה. התחינה השקטה גרמה לה לחוסר נוחות, וגבתה כבר מטבעות רבים מנרתיקה.

היא התכופפה והניחה בכלי מטבע אחד. היו לו מטבעות רבים שם, רבים יותר משהיו לה. כשסגרה את הנרתיק הקטן ניערה אותו שוב, אך כמה חזק שלא ניסתה לא הצליחה להפיק צליל.

בסוף הגשר פנתה לכיוון האכסניה ונתקלה במזרקה קטנה שנבעה מאחד הפסלים. היא בחנה את קרקעיתה הריקה. זו לא הייתה בריכת משאלות, והסיכוי שמשאלתה תתגשם בבריכה מסוג זה הייתה נמוכה. נמוכה כמעט כמו סתם להביע משאלה, אבל אולי גבוהה גם באותה המידה.

היא פתחה את הנרתיק וזרקה את המטבע האחרון לבריכה, והלכה לתפוס את הטיסה שלה.