מנעול

מתקן בדלת או מכשיר נפרד, המשמש לנעילת הדלת או לפתיחתה

שער הברזל בעיר העתיקה כרגיל עמוס במנעולים. רבים יותר משניתן לספור, אבל מעטים מכמות התיירים שמגיעים לכאן. אין ספק, אנשים מהעירייה מגיעים בלילה וחותכים. קוטעים, בלי להתכוון, אהבות שהיו אמורות להימשך לנצח. מנעול אדום בצורת לב, מנעול עם חריטת שמות האוהבים, מנעול שעלה לא פחות ממאה יורו. יש מכל הסוגים.

כמו המנעול הירוק הקטן עם החריתה “לנצח” בצרפתית, ששייך לאיזה רומנטיקן שחוזר לפה כל פעם עם בחורה אחרת. יש חנות קטנה באזור שמוכרת בדיוק את הסוג שהוא אוהב, וכל פעם שהדברים מתחילים להתחמם הוא מביא אותה לפה ומרביץ במחווה המנצחת. באותו לילה הוא מזיין, זה בטוח. וחודש אחרי, בחורה אחרת, מנעול אחר. חלק שלם בשער מוקדש רק לו.

ויש את המנעול הכחול הגדול הזה, כל כך גדול שהוא תופס מקום של ארבעה קטנים. הם, האהבה שלהם כל כך חזקה שאפשר להנציח אותה רק במנעול ענקי, כזה שיבלוט בכל התמונות של התיירים. כן, האהבה שלהם גדולה, גדולה מהחיים. נאחזים ברומנטיקה בכל מקום שאפשר למצוא אותה, באשליה של אהבת אמת שתמיד רצו, וכבר למדו להבין שרק את הסמלים שלה יוכלו לאמץ. זאת הדת שלהם, הם פועלים אחר ההוראות מבלי שום סיכוי להבין על מה באמת היא מדברת, אם בכלל היא מדברת על משהו.

ואלו ששמו את המנעול הקטן עם העיטורים. קטן, צנוע, אבל דרוש בדיוק מבט אחד בשביל להבין שהוא עלה יותר מכל החלק המזרחי ביחד. הם לא צריכים הרבה מקום, הם לא צריכים שכולם יראו, אבל יודעים שהשאירו את החותם שלהם. זו האהבה האמיתית, אחרי הכל, להוציא כסף על דברים חסרי משמעות, להותיר סימנים יקרים מאחור, רק בשמה.

והמנעול הזה, החבוט, הזוג הזה הוריד אותו ישר מהמזוודה שלהם, ביום האחרון, כשהבינו שכמעט פספסו. ויתרו על הביטחון של הדברים שלהם. בכל זאת, אי אפשר לחזור הביתה מהעיר הרומנטית בעולם בלי לשים מנעול. איך כמעט פספסו את זה, הם לא מאמינים. מזל.

וכל המנעולים הרגילים, הפשוטים, שאפשר לקנות בכל חנות מזכרות ברדיוס של קילומטר. כמו רוב האנשים, חסרי מעוף ומקוריות, עושים כל מה שהלונלי פלנט אומר להם, בוחרים באופציה הפשוטה והצפויה וממשיכים בחייהם הפשוטים והצפויים. שנה הבאה ייסעו ליעד מומלץ אחר, ולכאן כבר לא יחזרו כי כבר עשו וי, יש שם מנעול שלהם אחרי הכל. אם רק היו יודעים שעוד חודש הפקחים יורידו אותו.

ויש את המנעול הזה, שמן כזה, שהלכו לחפש במיוחד מחוץ לרדיוס. מנעול שנועלים איתו דברים רציניים, כי האהבה שלהם היא לא צחוק. עשו את זה בתור בדיחה, כאילו להיות התיירים האלה, שנוהרים אחרי סנטימטליות ביורו. והצטלמו איתו, ועשו פרצופים מאוהבים ובקושי הצליחו לא לצחוק, איך לרגע הצליחו להיות כמו כל הקלישאות שהקיפו אותם, ואז שאלו בקול רציני אם הם לא ציניים מדי ומייד צחקו שוב. כמה היה מאושר באותו יום, מקווה בסתר ליבו בזמן שזרקו את המפתח שבאמת נעלו את האהבה שלהם, כי אף אחת לא מבינה אותו כמו שהיא, ובחיים לא אהב ככה. ואז כשזה נגמר, איזו הפתעה, אבל בעצם לכך ציפה מהרגע הראשון, כי איך היה יכול להיות אחרת בשבילו. ולא סיפר לה ששמר מפתח אחד, ועכשיו הוא חושב שאולי זה מה שהרס את הכל. והוא מוציא את המפתח מהכיס ופותח את המנעול, שאיך שהוא נעלם מהפקחים למרות שעברה כבר שנה, ושם אותו בכיס, ומתרחק מקיר המנעולים.

2 מחשבות על “מנעול

  1. גבי הגיב:

    פששש… יפה 🙂 לא חשבתי שאפשר לכתוב ככה על מנעולים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: