יסוד

התעוררתי פתאום. כנראה שתיתי קצת יותר ממה שחשבתי. הוא ישן לצידי, עירום, שקט, נשימות קצובות מעלות את בית החזה שלו. לא ידעתי את שמו, כמובן. הופתעתי לגלות שנרדמתי. אחד מחוקי היסוד שלי הוא לא להירדם בחדרי מלון של זרים. ובכל זאת, זה קרה. הופתעתי שהרגשתי עד כדי בנוח. סרקתי בעיניי את החדר החשוך, מחפש את הבגדים שלי. לא רציתי להעיר אותו בשום אופן. לאחר עוד רגע ארוך עיניי התרגלו לחשיכה והבחנתי בג’ינס שלי, ובחולצה, ובנעליים. מצאתי רק גרב אחת, לא נסכן הכל בשביל גרב. כשיצאתי בשקט מהחדר הצצתי עליו עוד פעם אחת. חדר מלון לא רע בכלל, בעצם. 

 

אחרי שסיימתי עם כל הבחורים בתל אביב עברתי לאירופה. בכל זאת, כמה בחורים כבר יש בתל אביב. 

“כל מה שאתה רוצה זה לזיין, אז לך תזיין”, אמרת לי. אז הלכתי, או שאתה הלכת, קשה לי לזכור. כדי לעשות לך דווקא, אולי תחשוב. אבל באופן מוזר, היה בדברים שלך היגיון. גם ככה עשיתי את זה כל הזמן שהיינו ביחד. לפעמים איתך, לפעמים עם אחרים. אבל אותך רציתי. בעצם היית הבחור הראשון שרציתי, אבל הרגלים ישנים מתים לאט. אולי זה כן בשביל לעשות לך דווקא.

 

אני לא רואה כאן הרבה את היום, רק את הזריחה מהצד הלא נכון. מעביר אותו בשינה, אחרי עוד לילה ארוך וחשוך. מעורפל בדרך כלשהי אם לא בכל הדרכים כולן. נחמד פה, אבל זה בטח לא מעניין אותך יותר מדי. אתה שלחת אותי בדרך הזאת, אז מן הראוי שתהיה חלק ממנה, לפחות באופן הזה. זה לא שיש לי אחרים לחלוק איתם. 

 

אני מנסה לגלות, אתה מבין, למה התכוונת. אז אני מצמצם, מצמצם את החיים שלי למינימום. למינימום של המינימום. הופך אותם להיות רק הדבר הזה. מחכה שיימאס עלי כבר, שייצא מהמערכת, אבל ההרגל והרצון הזה מתחרים ראש בראש. אחד מנסה לכרות את עצמו ממני באופן סופי, בעוד השני נוטע בי שורשים עמוקים. ושניהם, כך אומרים, נמצאים בצד שלי, למרות שאני לא בטוח מה יישאר ממני אחרי שהקרב יוכרע. כמה זרע ודם עוד ייכנס לפני שכל השאר ייצא.

 

“כל מה שאתה רוצה זה לזיין, אז לך תזיין”, אמרת. אז הלכתי לזיין, כי אני לא יכול להפסיק. והחלטתי לא להפסיק עד שאני אוכל להפסיק. ואני לא יכול ולא רוצה לעצור את זה. וכשמישהו מסתכל עליי אני חייב לדעת איך הזין שלו נראה, ואני חייב להפיל אותו איתי, קצת למטה. אז אני מפרק את החוויה הזאת עד שלא יישאר ממנה כמעט כלום, עד שכל הפרצופים, כל השמות, ייעלמו ממנה. עד שהגוף ייעלם ממנה. אפילו גוף אני כבר לא רוצה. שלא יהיה גוף, שיהיה רק את האקט וזהו ושום דבר יותר מזה. אני צריך להבין, אתה מבין?

 

לא כל כך מסובך למצוא גברים בעיר זרה. כולם מחפשים גם ככה. ומי שלא הולך איתי זה מי שכבר יודע, שאני אלכלך אותו, שיש לו משהו מאוד חשוב לאבד ושהוא יאבד אותו. אבל יש כאלה, שלמרות הכל, יודעים שעוד נשאר משהו למצוץ ממני, לקחת. ואני נענה לאתגר, ומפסיד. 

 

ומה קורה איתך שם? כבר מצאת את מערכת היחסים המונוגמית שלך? את האחד והיחיד? ואתה בטוח שהוא לא הולך עם אחרים, כמו שחשבת שאני לא? יש יותר מאיתנו ממה שאתה חושב. אנחנו בכל מקום, אחרי הכל, אפילו אתה נפלת. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: