רשימת מלאי של אובדן

אחד איבדתי למעבר דירה ביסודי, וכשנפגשנו התהום כבר הייתה עמוקה.

אחד איבדתי לסקס שקרה מהר מדי, וסגר את השער למשהו אחר.

אחת איבדתי לאבל שכילה אותה לחלוטין, וירק אותה רק עם הקליפה.

אחד איבדתי לזיקנה, הרבה לפני שהייתה לגיטימית בשביל לקחת משהו.

אחת איבדתי לאחר, שלא ידע מה לעשות איתה, ואיבד אותה בעצמו, אבל אלי לא שבה.

אחת איבדתי רק כשהייתי מוכן, ואז גיליתי שלא הייתי מוכן כלל.

אחד איבדתי למסיבות, כשאני כבר איבדתי בהן עניין.

אחת איבדתי לשמיים הכחולים, כשעלתה אליהם והתרסקה חזרה.

וכל אחד מהם נעלם מהר מדי, ועצוב מדי, ובלי שליטה, והפך כבר לנעץ שחודר לבשר פעם ב, ואף פעם לא באמת מרפה.

–

עוד אחת איבדתי כששיקרתי ולא גיליתי, ואז גיליתי והיה כבר מאוחר.

עוד אחת איבדתי כשניסיתי להחזיר את ההיא, עם אדום בעיניים, מוכן להקריב כל קרבן.

עוד אחד איבדתי כשנלחמתי על עקרונות, כשחשבתי שעקרונות זה משהו שאפשר להילחם עליו, שאפשר לתפוס אותם ולהחזיק חזק.

עוד אחת איבדתי לתהילה, שהפכה אותה נגישה לכל עם ישראל חוץ מלי.

עוד אחת איבדתי לאהבת חייה, זאת הייתה החלטה מאוד קלה.

עוד אחד איבדתי לסכין, שעקרה אותו לפני שחוקית הוא יכול להיחשב לבן אדם. אולי אסור לספור אותו, כאן.

עוד אחת איבדתי כשלא הסתכלתי, והרוח לקחה אותה הרחק הרחק.

וכל אחד מהם נעלם מהר מדי, ועצוב מדי, ובלי שליטה, והפך כבר לאבק שנכנס לי בעיניים, פעם ב, ואף פעם לא באמת יוצא.

–

ואחת כמעט איבדתי כשעברה כביש בלי להסתכל, ואז איבדתי אותה להכפלה לא סדירה של תאים.

ואחת איבדתי כשכבר הייתה שלי לתמיד, והחליטה שהיא אוהבת להזדיין מאחורי הגב יותר מאשר אותי.

ואחת איבדתי לעולם בלי עצב, ובלי דחיית סיפוקים, בו אפשר תמיד באותו רגע לקנות קצת שקט, אם רק הדילר פנוי בדיוק.

ואחת איבדתי כשחתכה מכולם יחד, כדי להתחיל את החיים החדשים שלה עם החברים החדשים שלה, ועם אלוהים.

ואחד איבדתי כשאמרתי משהו שלא הייתי צריך למישהו שלא הייתי צריך, ואת הסדק שנגרם אי אפשר היה לתקן.

ואחד איבדתי כי לא היה לי זמן, ועכשיו מה אני אמור לעשות עם כל הזמן, הזה.

ואחת איבדתי למרות שנשארה איתי, ופתאום גיליתי שאני איתה אבל לבד.

ואחד איבדתי לפוליטיקה שנשבעתי שלא אטמע בה, ומסתבר שגם זו סוג של עמדה פוליטית.

ואחד איבדתי כי הוא מת, סתם כך, ביום בהיר, בלי להסביר, גם אחרי המוות, מה בדיוק קרה חוץ מזה שהלב לא רצה לעבוד יותר.

וכל אחד מהם נעלם מהר מדי, ועצוב מדי, ובלי שליטה, והפך כבר לאבן שעומדת בדרכי, פעם ב, ומפילה אותי גם כשאני לא רוצה.